לשון תת תפקודית, או בכינוי המוכר "לשון קשורה", היא מצב היכול להתבטא באתגרים בהנקה, אך לעיתים בעל משמעויות עתידיות נוספות מעבר להנקה. לעתים הביטוי הראשון יהיה קשיים שונים בהנקה: כאבים ופצעים בפטמות הנקות תכופות וארוכות מהמצופה (זמן ממוצע לארוחה בשבועות הראשונים הוא כ 20-40 דקות, לפעמים קצת יותר) עליה לא מספקת במשקל (לעתים יתבטא רק לאחר מספר שבועות כשכמויות החלב מתאזנות) אי שקט בזמן הנקה, התנתקויות, השתנקויות, בליעת אויר, פליטות, כאבי בטן כאשר המיתר, המחובר מתחת ללשון, נמצא בשליש הקדמי שלה תיתכן השפעה עתידית על דיבור והגייה ועל מעבר לאכילת מוצקים. במקרים אלה אנו נוטים לשקול שחרור המיתר גם בהיעדר קשיי הנקה כדי למנוע בעיות עתידיות בהנקה ומעבר לה. גם במקרים שהלשון אינה "קשורה קלאסית" ואין מיתר נראה לעין- עדיין יתכן מתח באזור אחורי והגבלה בתפקוד הלשון. מקרים אלה לרוב לא יאובחנו כבר בתקופת האשפוז אלא מספר ימים לאחר מכן. עפ"י נייר העמדה של איגוד רופאי הילדים, אם לאחר יעוץ הנקה מסודר עדיין ישנם אתגרים וניכרים סימנים של תת תפקוד של הלשון, נשקול שחרור המיתר ושיפור טווח התנועה שלה. סימנים מחשידים לתפקוד חלקי של הלשון: חיפוי לבן על החלק האחורי של הלשון קצה לשון בצורת "לב" או עם "שנץ" שפתיים מיובלות (נראים סימני מאמץ ופיצוי על תפקוד חלקי) לעיתים מלווה במבנה חך גבוה ,"התקרה" של הפה- גורם לאתגרים בהצמדות ולעתים אף לכאב. לשון "קשורה" יכולה בשילוב מבנה חך גבוה להתבטא בנטייה לנשימה מהפה (נשימה תקינה אמורה להיות מהאף), הפרעות נשימה בשינה, שקדים גדולים, דלקות אוזניים, בעלת השפעה על סגר שיניים, יציבה נכונה ועוד.
מה בעצם משחררים פה?
לכולנו יש מיתר מתחת ללשון. כאשר המיתר קדמי מאוד או קצר מאוד ומגביל את תנועתיות הלשון, נשקול לשחררו ולאפשר טווח תנועה גדול יותר. שחרור הלשון היא פעולה קצרה, פשוטה, המבוצעת בעזרת מספריים סטריליים. לפני ביצוע הפעולה התינוק\ת מקבל\ת מעט מי סוכר ומורחים ג'ל של הרדמה מקומית מתחת ללשון להפחתת תחושת הכאב. היא מלווה במרבית המקרים בדימום מקומי קל, והתינוק\ת יכול\ה לינוק מיד בסיומה. מיד לאחר השחרור ניתן לראות מתחת ללשון פצע בצורת יהלום\מעוין. פצע זה יתכסה כבר למחרת הפעולה בשכבה לבנה שהיא למעשה תחילת ריפוי (זו אינה מוגלה). בתוך שבוע-שבועיים יוצר באזור מיתר חדש, שעדיין יאפשר טווח תנועה גדול יותר.